<h1>הפרדס לרש"י הלכ' שחיטה לרבינו שמואל</h1>
<h2>דף ט.</h2>
משפט הטבח. הטבח צריך שיהא בקי בהילכות שחיטה, וצריך לו שלשה סכינים וג' כלים.
<h2>דף י:</h2>
דין שחט ולא בדק. שחט עשר בהמות ולא בדק [סכין] בין כל אחד ואחד ולבסוף נמצאת פגומה [בסכין] כולן אסורות, לבד מן הראשונה.
<h2>דף יב.</h2>
ואי קשיא לך למה בודקין את הריאה של בהמה ואין בודקין של עוף, (רבותא) [רביותא] הוא כמו גבי אונות של בהמה. ואי קשיא לך למה אנו מברכין על השחיטה ואין אנו מברכין על הבדיקה, משום שאין אנו מחוייבין אלא על מצות עשה כגון לולב ושופר ותפילין וציצית וסוכה ובדיקת חמץ וכדומה להם, אבל מצות לא תעשה אין מברכין עליה מפני שאין להם זמן קבוע כמצות עשה, ובדיקת הבהמה היא מצות לא תעשה ואמרו רבותינו [מ"ב ע"א] זאת החיה אשר תאכלו חי(י)ה אכול ושאינו יכולה לחיות לא תאכלו. ואם יקשה לך למה בודקין ריאה בלבד מכל י"ח טריפות, משום שטריפת הריאה מילתא דשכיחא, והנך מילתא דלא שכיחא. ועוד הריאה שהיא מוחזקות בטריפות בדקינ[ן] לה, והנך אחזוקי איסור[א] [לא] מחזקינן להו. תדע, יכול אתה לשחוט [כמה] בהמות ולא תמצא בהן טריפה אלא בריאה בלבד, ופעם אחת בעלמא תמצא מטריפות אחרים, לפיכך אנו בודקים הריאה בלבד. וכמה גאונים עמדו באילו ג' קושיות ולא מצאו להן בריה. ואילו הן, למה לא נבדוק ריאה העוף כמו שנעשה בבהמה, ולמה אין מברכין על הבדיקה כמו על השחיטה, ולמה אין מתכוונים לבדוק אלא ריאה בלבד והוא אחת משמונה עשרה טריפות, וי"ח טריפות מן התורה שנאמר זאת החיה וכו', ה"ה טריפות סימנין, מיכן לי"ח טריפו[ת] מן התורה, ולמה אנו בודקין את הריאה בלבד מי"ח טריפות. תשובה, שהרי הריאה היא רעועה משאר הטריפות שמטרפינן במנין הרבה, כגון יבשה, נקבה, חסרה, לקתה, נתהפך דמותה והשאר מה שמנו חכמים בגמר(ה)[א] והואיל והיא נטרפת בעיניינין הרבה לכך אנו בודקין את הריאה משאר טריפות, שאין לך לבדוק בשאר טריפות אלא אם כן בא לידך, דאזלינן בתר רוב בהמות, ורוב בהמות בחזקת כשירות הן כדאמר בגמרא. ואם תאמר גם בריאה נילך בתר רובה, לאו דמי כשאר טריפות, כי ריאה מטרפת בעניין הרבה כמו שאמרנו.
<h2>דף יט.</h2>
טבעת הגדולה. השוחט למעלה מטבעת הגדול[ה] טריפה, [ו]למטה משיפוי כובע כשירה. [ו]בשיפוי כובע עצמו אם יש חוט מקיפה של גרגרת כשירה ואם לאו טריפה.
<h2>דף כז.</h2>
שנים ואחד. השוחט רוב שנים בבהמה מותר לכתחילה ובלבד שיהא רוב (העבר) [הניכור], ורוב כל אחד ואחד בעינן, ובעוף רוב אחד כשר, או וושט או קנה. וכן עיקר, וכן הלכה.
<h2>דף ל:</h2>
משפט חלדה. החליד במיעוט סימנין, ר' טורף בסוף מיעוט סימנין. ר' יהודה לוי החליד במיעוט סימנין. פעם אחת ראהו הרב ר' אליעזר לוי וטרף. הלכך אם שחט ונשארו מעט מן הסימנין אל יהפוך הסכין לחותכו למעלה [מ]למטה עד שתצא (נפשא) [נפשה], ואפילו כדרכה מלמעלה למטה ולא יחזור וישחוט, אם שהה במיעוט כשיעור מוטב לו להכותה על ראשה מלחזור ולשחוט בעניין זה. דכל זמן שלא תצא נפשה נראה כעוסק בשחיטה ויכול לפוסלה בעניין רע, ולאחר שתצא נפשה בכל עניין שרוצה יעשה, דמחתך בבשר המת הוא (ואנו) [ואינו] נראה כעוסק בשחיטה.
<h2>דף לח:</h2>
פירכוס. דקה שפשטה ידה והחזירה כשירה. פשטה רגלה אפי[לו] לא החזירה כשירה. גסה בין ידה בין רגלה כיון שפשטה אפי[לו] לא החזירה כשירה. ועוף אפי[לו] ריפרף רגלו או כנפו כשר.
<h2>דף מג.</h2>
חילוף. [וושט חיצון אדום פנימי לבן אי חליף טריפה. נקוב]. וושט שניקב זה שלא כנגד זה טריפה. וקרקבן, זה שלא כנגד זה כשירה. תורבץ. התחיל שחיטה בתורבץ הוושט וגמר (בין הוושט) [בוושט] בין לרב בין לשמואל כשירה.
קרום שעלה מחמת מכה בבני מעים סותם.
<h2>דף מד.</h2>
קנה. גרגרת שנפסק[ה] ברוב חללה טריפ[ה]. חסרה כאיסר טריפה.
<h2>דף מה:</h2>
נ[י]קב הלב. [הלב] שנקב לבית חלל[ו], אפי[לו] לחלל קטן טריפה. דלא בע[י]נן עד שתינקב לחלל גדול בנקיבת הלב. וקנה (וריאה) [הריאה] צריך עייון בספר.
<h2>דף מו.</h2>
כבד. ניטל הכבד, פלוגתא דר' שמעון ור' חייא חד בעי שיהא נותר כזית וחד לא בעי אלא כל שהוא.
<h2>דף מו:</h2>
האדימה. ריאה שהאדימה בין כולה בין מקצתה כשירה. [אוני]. אוני דריאה דסריכין שלא כסדרן טריפה, וכי סריכי כסדרן כשירה, ואפי[לו אונה] באומה. בועי. תרי בועי דסמיכן להדדי, דלא הדר ביניהון חוטא דריאה, אי לא שפכין אהדדי טריפה, ואי שפכי אהדדי חדא היא וכשירה. וחד (בועה) [בועי] דקיימא בשיפולי ריאה איכא דמיטרפי ואיכא דמכשרא.
כל היכא דסריכא עינוניתא דוורדא טריפה. ואילו סריכה הריאה בקנה הלב או בטרפשא דליבא או בחזה בין שני הגידין טריפה. אבל בגידין עצמן כשירה. ואילו סריכא לגרגרת או לשמנונית שבין שתי האומות טריפה. וכן נמי אי סריכא בשומן הלב טריפה. ואי סריכא אוני באוני ואונא לאומא כסידרך כשירה.
<h2>דף מז.</h2>
כי חסרה חד מג' אוני דימינה כשירה, מפני שעינוניתא דוורדא משלמא להו דקיימא בההוא גיסא.
<h2>דף מז:</h2>
זיקא. [ריאה] דלא עייל בה זיקא, אי לית ליה חיתוכה דאוני טריפה.
<h2>דף מח.</h2>
סירכא ריאה. [ריאה] דאיניקיב[א] באוני ודופן סותמתן, מייתינן סכינא דחליש פומיה ומפרקינן לה, אי לא מבצבצא כשירה. (ואי לא) [ואילו] אינקיבא באומי ודופן סותמתן, אי אית בה מכה בדופן כשירה, אי לא מבצבצ(א)[ה].
<h2>דף מט.</h2>
מורינא. כעין רמש תולע, דפריש מריאה, ודאי לאחר שחיטה פריש וטהור. סתימת חלב. חלב טהור, דהדרא דכנתא סותם אבל חלב טמא שעל הכרס אינו סותם. לפיכך אנו מטריפין סירכא דשומן הלב משום דחלבה עשוי ככובע הוא.
<h2>דף מט:</h2>
[י]עקב כהנא בר' מרדכי ריש מתיבתא דמתא מחסיא, תשובה של שתי השאילות. מהודעין אנחנא לכון משום שאילתא (שלטא פי' דכובדא) [של טרפשא], דאותן שתי שאילות אמת הן (איך) [ואינם] סותרת זה [את זה] שבאו בני אדם והוציאו שאילה אחרת. אותה השאילה אמת היא ואין סותרת אחת לחברתה, אלא ל[מי] שאינו יודע לעמוד על מה שכתוב בהם, בור שהוא טועה וחושב בלבו שהן סותרת זו את זו. ולא כן היא כי אנחנו כך כתבנו, שכל ריאה של בהמה שמינה שחלבה מרובה ואותה החלב שבלב חופה (אותה) [את] הריאה, וכשאתה מפרקו מתפרק מיד, וכשאתה נותן [ב]מים לריאה [ו]נופחה מן הקנה ואינן מבצבצים המים בידוע שאין שם מכה בריאה ולא ניקבה, [ואותה] הבהמה (ו)מ[ו]תרת באכילה לכל ישראל. ואף [מר גאון] מר (חנילאי) [חנינא] מודה בזו שהיא כשירה. וכן למדנו [וקבלנו] מפי רב יהודאי גאון [ראש ישיבה]. אבל אם ודאי אחז אותו חלב בריאה אפילו (בחוט) [כחוט] א[חד] שכשאתה מפרקו [ונוטלן] ונותנן לתוך המים ומכניס בה הרוח (ואין) [הן] מבצבצין (אין) [אף] אנו (מודים) [מורים] שם איסור. מאי טעמא שכשם שאנו מצוים שלא להתיר את האסור כך אנו מצוים שלא לאסור את המותר, כדי שלא להפסיד ממונן של ישראל, שהתורה חסה על ממונן. וכל המשנה ממה שכתבנו אינו אלא טועה. וכן הוה להו הלכות סירכא דריאה עם טרפשא דליבא, מפרקינן ליה, אי איכא מכה בריאה [ש]כשאתה נותן [ב]מים (בתוכה) ונופח ליה טבחא והיא מבצבצא [אינקבא היא ו]טריפה ואי לא [מבצבצא ונופחה הטיב] כשירה ולית ליה למיחש משום מירעא, (ואין) [ואי] (סירכא) [סריכא לה] אפילו כחוט (בדשקלת) [דכד שקלת] ומפרקת ליה לההוא חוט כל שהוא ואינה מבצבצ[א] כשיר[ה], ואי מבצבצ[א] כל שהוא מינקבא היא וטריפה. והדא מיל[ת]א אמרה רב יהודאי גאון ריש מתיבתא [במתיבתא] כד הווי יתבי קמי מר רב (חכינאי) [חנינאי ומר רב סימונאי ריש כלה] ומר רב נטרונאי (בי) [בר] רב (חביבאיי) [חכינאי]. ומאן דקא מסיק אדעתיה דאיסור מאי טעמא קא (סבר) [אסר] מדרב נחמן דאמר חלב העשוי ככובע אינו סותם, והא תינח היכא דאיכא נקב דאינו סותם, והיכא דליכא נקב מאי בעי למסתם, ואי (איכא הא דאי לא) הוה נקב לא הוה אתייא (דרביה) [תרבא] (ועייפה) [וחפי] ליה, ו[ד]קא מדמי ליה [להא דאמר [לקמן נ"א ע"א] דאם אין שם נקב דם זה מניין, לא דמיא, דהא כל חיותא שמינתא] טפי (ו)[ד]עבדא תרבא יתירה (דרבא) [דאורחא] למיחפייה מן גוואי דיליה, וכי אמרינן [אם] אין (שמכה) [שם מכה] (סימנין) [דם זה מנין], גבי מחט שנמצא בעובי בית הכוסות הוא דאמרי (ההוא) [הכי] דמוכחא מילתא מפני המחט שנמצא שם, הילכך תלינן לאיסורא, אבל היכא דלא מוכחא מילתא אין אומרי[ם] בטריפות זו דומה לזו. והדא מיל[ת]א (דבר עמה) [אמרה ר'] מדרב יהודאי גאון וסברוה כוליה עלמא חוכמתא דידיה, [ר' יעקב בר מרדכי ריש מתיבתא דמתא מחסיא] כתבה דנא [נפק] לקדמנא (לבא דמתא שילה) [רברבי דמתיבתא] וכתיב ככא לבית דינא (דמר ורב יוסף) [דמרנא ורבנא] ריש מתיבתא בריה דמרנא ורבנא שילה.
<h2>דף נ.</h2>
(שידקא) [שירקא] דמיעייא דנפיק. אגב דוחקא לא סתום. חמצא ובר חמצא תרווייהו אסורי למיכל.
<h2>דף נ:</h2>
כרס הפנימי. השתא דלא קים לן אי זהו כרס הפנימי ואי זהו כרס דחיצון, כל היכא דאינקיב במשהו טריפה. מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד כשירה, משני צדדין טריפה.
<h2>דף נב.</h2>
צלעות שנשתברו שש צלעות מכאן ושש צלעות מכאן או י"א מכאן וא' מכאן טרפה. צלע שנשברה, צלע וחצי חוליא טריפה וכל שכן עם החוליא כולה.
<h2>דף נד.</h2>
גרגרת שנפסק[ה] ברוב חללה טריפ[ה]. חסרה כאיסר טריפה.
<h2>דף נד:</h2>
בוקא דאטמא דשף מדוכתיה סמוך למותניה ואעכיל ניביה טריפה.
<h2>דף נה:</h2>
טחול. ניטל הטחול כשרה או אפילו אינקיב בקילשיה כשירה. אבל סמיכה ולא אשתייר כעובי דינר לצד אחד טריפה, אבל אי אשתייר דלא אינקב לצד אחד כעובי דינר כשירה]. משפט הכליות. ניטלו הכליות כשירה ואם לקותה בכוליא אחד והגיע לקותא במקום חריץ טריפה. ואי מלייא מוגלא טריפה. [ו]מים (זבים) [זכים] כשירה. אבל אי (עבידי) [עכירי] או הקטינה אחת מהם כפול בדקה וכענבה בינונית בגסה טריפה. יותר מיכן כשירה. ואי [ד]לית ליה אלא כוליא אחת או שלש כוליות כשירה. דלגבי[ה] גבוה אמר רחמנ[א] בהכי [בכורות ל"ט ע"א] דכתיב ואת שתי הכליות ולא בעל כולייא אחת ולא בעלת שלש כוליות, הא לגבי הדיוט מותר.
<h2>דף נו.</h2>
דרוסה צריך להשהות י"ב חדש. ריסוק מעת לעת.
<h2>דף נו:</h2>
זפק. ניקב הזפק כשירה. ור' אומ[ר] אפילו ניטל. ובמקום שנמתח עם הוושט נידון כוושט.
<h2>דף נז.</h2>
[שמוטה]. שמוטת (שמוטת) ירך בבהמה טריפה. אבל שמוטת יד בבהמה כשירה. ושמוטת יד בעוף טריפה ושמוטת גף בעוף צריך בדיקה [בריאה].
ואי קשיא לך למה בודקין את הריאה של בהמה ואין בודקין של עוף, (רבותא) [רביותא] הוא כמו גבי אונות של בהמה. ואי קשיא לך למה אנו מברכין על השחיטה ואין אנו מברכין על הבדיקה, משום שאין אנו מחוייבין אלא על מצות עשה כגון לולב ושופר ותפילין וציצית וסוכה ובדיקת חמץ וכדומה להם, אבל מצות לא תעשה אין מברכין עליה מפני שאין להם זמן קבוע כמצות עשה, ובדיקת הבהמה היא מצות לא תעשה ואמרו רבותינו [מ"ב ע"א] זאת החיה אשר תאכלו חי(י)ה אכול ושאינו יכולה לחיות לא תאכלו. ואם יקשה לך למה בודקין ריאה בלבד מכל י"ח טריפות, משום שטריפת הריאה מילתא דשכיחא, והנך מילתא דלא שכיחא. ועוד הריאה שהיא מוחזקות בטריפות בדקינ[ן] לה, והנך אחזוקי איסור[א] [לא] מחזקינן להו. תדע, יכול אתה לשחוט [כמה] בהמות ולא תמצא בהן טריפה אלא בריאה בלבד, ופעם אחת בעלמא תמצא מטריפות אחרים, לפיכך אנו בודקים הריאה בלבד. וכמה גאונים עמדו באילו ג' קושיות ולא מצאו להן בריה. ואילו הן, למה לא נבדוק ריאה העוף כמו שנעשה בבהמה, ולמה אין מברכין על הבדיקה כמו על השחיטה, ולמה אין מתכוונים לבדוק אלא ריאה בלבד והוא אחת משמונה עשרה טריפות, וי"ח טריפות מן התורה שנאמר זאת החיה וכו', ה"ה טריפות סימנין, מיכן לי"ח טריפו[ת] מן התורה, ולמה אנו בודקין את הריאה בלבד מי"ח טריפות. תשובה, שהרי הריאה היא רעועה משאר הטריפות שמטרפינן במנין הרבה, כגון יבשה, נקבה, חסרה, לקתה, נתהפך דמותה והשאר מה שמנו חכמים בגמר(ה)[א] והואיל והיא נטרפת בעיניינין הרבה לכך אנו בודקין את הריאה משאר טריפות, שאין לך לבדוק בשאר טריפות אלא אם כן בא לידך, דאזלינן בתר רוב בהמות, ורוב בהמות בחזקת כשירות הן כדאמר בגמרא. ואם תאמר גם בריאה נילך בתר רובה, לאו דמי כשאר טריפות, כי ריאה מטרפת בעניין הרבה כמו שאמרנו.
<h2>דף נז:</h2>
דרוסה דרוסה צריך להשהות י"ב חדש. ריסוק מעת לעת.
<h2>דף נח:</h2>
סני דיבי. תרי סני דיבי דלא שפכי אהדדי טריפה ואי שפכי אהדדי כשירה. שני בני מעיים. שני בני מעיים שיוצאין ממקום אחד ואין נמשכים לשנים אלא עד כאצבע והדר יתערבו לאחד, דברי הכל כשירה. ואי לא הדרי ויערבו פלוגתא. חד אמר אם כלין מלמטה כאצבע ולא פחות א[ף] ע[ל] פ[י] דלא הדרי וערבי כשירה, אפילו [נמשכין] אמה ואפי[לו] אמתים. וכי הוא פחות מאצבע בין יציאת זה ליציאת זה הוי כמו שיוצאין משני מקומות וטריפה.
<h2>דף עד.</h2>
פקועה. בן פקועה שנולד אסור בלא שחיטה דאין הלכה כר' שמעון שזורי.
<h2>דף עו:</h2>
(צומת) צומת הגידים. נחתך הבשר במקום צומת הגידים, יבדוק [במקום] (ב)צומת הגידים. בבהמה יש לה שלש גידים אם [נשתייר] מכל אחת ואחת כעובי שליש כשירה. [בעוף יש ששה עשר גידין, אם נפסק אחד מהם טריפה]. נשבר העצם. נשבר העצם בארכובה העליונה ויוצא לחוץ, אם רוב בשר קיים בהמה מותרת והאבר אסור. ואם אין רוב בשר קיים זה וזה אסור. [למטה מן הארכובה אם רוב בשר קיים זה וזה מותר ואם לאו אבר אסור ובהמה מותרת. במקום בשר בבנקרין ליטקא בלשון כנען ליכא צומת הגידין]. על שבירת העצם שבעוף ושבבהמה צריך לעיין בספר.
<h2>דף צג.</h2>
[בועי יבואו ביעי (דאמתא) [חשילתא] פליגי בה רב ורב אסי חד אסר וחד שרי].
<h2>דף צו:</h2>
גיד הנשה. ירך שנתבשל בה גיד הנשה אם אין בה ששים הרי זו אסורה. כל הירך עצמה נעשית חתיכה דאיסורא שאם נתבשל עוד חתיכה מן אותה ירך עם בשר אחר אוסר בפחות מששים. ירך שנתבשל בה גיד הנשה לא שנו אלא נתבשל אבל נצלה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד.
<h2>דף קט.</h2>
הלב שאוחז ודבוק בעוף ונתבשל העוף בעוד הלב סרוך זורק הלב וכל סביביו והשאר מותר.
<h2>דף קיב.</h2>
מליח הרי הוא כרותח. היינו דאינו נאכל מחמת מ(י)לחו, כגון דגים מלוחים.
<h2>דף קיג.</h2>
המולח בשר בקדירה צריך לשהוייה כדי צלוייה ובכלי מנוקב או במקום שיזוב הדם המתמצת לחוץ ולא יתאסף שמה עם הבשר.
